אנליסט ישראלי מזהיר: הסכם טראמפ-איראן מזרים חמצן כלכלי למשטר ומחזק את ציר ההתנגדות נגד ישראל

חששות כלכליים וגרעיניים

על פי הניתוח שנבחן על ידי The Zioneer, ההסכם המתגבש נתפס כנסיגה אסטרטגית עבור ישראל בהשוואה למדיניות הקיימת של לחץ מקסימלי וסנקציות. האנליסט מזהיר כי המשטר האיראני יזכה להזרמת הון משמעותית דרך הפשרת נכסים וחידוש מכירות הנפט. כסף זה, כך נטען בדוח, יופנה ללא ספק למאמצי ההתחמשות של איראן — ובמיוחד לתוכניות הטילים הבליסטיים והכטב״מים — ויוזרם לשלוחותיה באזור, בהן חזבאללה, החות׳ים וארגוני הטרור הפלסטיניים.

בסוגיית הגרעין, הניתוח מדגיש שינוי בעמדתו של הנשיא טראמפ, תוך ציטוט דיווחים לפיהם איראן עשויה לקבל אישור להמשיך בהעשרת אורניום ברמה נמוכה. האנליסט טוען כי ויתור כזה הוא מסוכן, שכן ה-"DNA" של המשטר האיראני מלמד שהוא יפרוץ בסופו של דבר מעבר למגבלות אלו. יתרה מכך, יכולת האכיפה של רמות ההעשרה מתוארת ככמעט אפסית, מה שעלול להותיר ממשלים עתידיים בישראל ובארה״ב מול יריב בעל יכולת גרעינית שקשה יותר להרתעה.

הקשר הלבנוני והמעמד האזורי

נקודת דאגה מרכזית בניתוח היא הקשר המדווח בין הפסקת האש בלבנון לבין ההסכם הרחב בין ארה״ב לאיראן. על ידי קשירת הנושאים הללו, איראן ממוצבת כ״מושיעה" של לבנון, מה שמחליש את ממשלת לבנון ומסבך את הסיכויים למו״מ ישיר לשלום בין ישראל ללבנון. האנליסט טוען כי אם איראן תצליח להביא לנסיגת צה״ל מדרום לבנון במסגרת הסכם זה, יהיה זה נזק משמעותי להישגים הביטחוניים של ישראל.

לסיכום, הערכת המצב גורסת כי ההסכם מחזיר לאיראן את מעמדה ככוח אזורי דומיננטי. למרות היותה בעמדת נחיתות צבאית, נראה כי טהראן השיגה תנאים נוחים בשולחן המשא ומתן. הניצחון הנתפס הזה עשוי לעודד מדינות אחרות במזרח התיכון לחפש קרבה לאיראן, בראותן בה כוח המסוגל לתמרן מול לחץ דיפלומטי אמריקאי. האנליסט מסכם כי על ישראל לנצל את 60 הימים הקרובים כדי להפעיל השפעה מקסימלית על התנאים הסופיים ולשמור על חופש פעולה נגד תשתיות איראניות בלבנון ומחוצה לה.