הפתיח
הפרשן הביטחוני אבו עלי פרסם ניתוח מקיף של מזכר ההבנות (MOU) המתגבש בין ארצות הברית לאיראן, ובו הוא מגדיר את ההסכם ככישלון אסטרטגי המעניק לטהראן ויתורים משמעותיים ללא מגבלות בנות-אכיפה. על פי הניתוח, ההסכם — שצפוי להיחתם ביום הולדתו ה-80 של הנשיא טראמפ — מעניק למשטר האיראני צינור חמצן כלכלי מיידי באמצעות פתיחת מצר הורמוז והקלת סנקציות, תוך דחיית סוגיות הגרעין והביטחון האזורי לחלון משא ומתן לא מחייב של 60 יום.
צינור החמצן הכלכלי והקלת הסנקציות
על פי הערכתו של אבו עלי, התוצאה המיידית והוודאית ביותר של מזכר ההבנות היא פתיחתו מחדש של מצר הורמוז. מהלך זה מסיים למעשה את המצור הימי שהגביל קשות את יצוא הנפט האיראני, ומאפשר לטהראן לשוב ולייצר הכנסות המוערכות ב-400 עד 500 מיליון דולר ביום.
הניתוח מדגיש כי "צינור חמצן" זה ניתן למשטר ללא כל תמורה ממשית מקדימה. יתרה מכך, ההסכם כולל על פי הדיווחים שחרור של מיליארדי דולרים מנכסים מוקפאים. ללא מנגנוני אכיפה שיגבילו את השימוש בכספים אלו, מזהיר אבו עלי כי ההון יופנה בהכרח לחימוש איראני ולהמשך מימון השלוחות האזוריות, בהן חזבאללה, החות׳ים והמיליציות השיעיות בעיראק.
דחיית סוגיית הגרעין ומרחב ההעשרה
דאגה מרכזית שנייה נוגעת לתקופת המשא ומתן בת 60 הימים שנקבעה לסוגיות הגרעין. במהלך חלון זמן זה, איראן לכאורה לא הסכימה להשמיד את מאגרי האורניום המועשר שברשותה או להפסיק את ההעשרה. הניתוח מצביע על אמירה מדווחת של הנשיא טראמפ ל׳ניו יורק טיימס', לפיה איראן תורשה להמשיך בהעשרה ברמה נמוכה.
אבו עלי מזהיר כי ויתור כזה הוא "בעיה אסטרטגית", שכן היכולת לאכוף מגבלות על רמת ההעשרה כמעט אינה קיימת. האופי הטכני המורכב של פינוי אורניום מועשר מעניק לטהראן הזדמנויות רבות למסמוס זמן, מה שמאפשר למשטר לקדם את שאיפותיו הגרעיניות תוך הנאה מכלכלה מיוצבת. נטל האכיפה העתידי, מציין הפרשן, ייפול ככל הנראה על כתפי ישראל וממשלים אמריקאיים עתידיים.
הקישור ללבנון ומעמדה האזורי של איראן
ייתכן שהסוגיה הרגישה ביותר עבור מערכת הביטחון הישראלית היא הצלחתה של איראן לקשור בין החזית הלבנונית להסכם הגרעין. איראן דורשת הפסקת אש מלאה בלבנון, תוך שהיא מציגה את עצמה כ״מושיעה" של המדינה. אבו עלי טוען כי כל נסיגה ישראלית או הפסקת לחימה במסגרת זו תהווה הישג איראני כביר, תחזק את מעמדו הפנימי של חזבאללה ותפגע בסיכוי למשא ומתן ישיר לשלום בין ישראל ללבנון.
הניתוח מסכם כי ההסכם משקם את מעמדה של איראן כמעצמה אזורית שהצליחה לכפות פשרה על ארצות הברית למרות נחיתותה הצבאית. תפיסה זו עלולה לעודד ממשלות באזור להדק את קשריהן עם טהראן. מבחינת ישראל, התחזית נותרת מורכבת ומחייבת עמידה על המשך הנוכחות הצבאית בלבנון לפירוק תשתיות הטרור, גם אל מול לחץ דיפלומטי אמריקאי.
3 התפתחויות