ברק רביד: הסכם על פתיחת מצר הורמוז מתקרב לחתימה; מפרט את עיקריו

ההתקדמות המדווחת מסמנת שינוי פוטנציאלי בעימות הימי ששלט בחששות הביטחוניים האזוריים לאורך שנת 2026. על פי הפרטים שפירט רביד, ההסכם שואף להקים מסדרון מוסדר לשיט, ובכך לתת מענה למצור שפגע קשות בסחר העולמי ובשווקי האנרגיה. זאת לאחר תקופה של חיכוך קינטי גבוה שבה שימש מצר הורמוז כזירה מרכזית לעימות בין ארה״ב למשטר האיראני.

מסגרת ופיקוח

כפי שדיווח [The Zioneer מוקדם יותר השבוע](https://thezioneer.com/en/article/ap-iran-and-oman-complete-draft-agreement-to-reopen-strait-of-hormuz-awaiting-supreme-lead-edfb29e8), ההסדר המתגבש נשען על מסגרת ביניים של 60 יום. מרכיב מרכזי בעסקה זו הוא מערכת ניתוב כפול, במסגרתה כלי שיט נכנסים יעברו במים שבשליטת איראן, בעוד שתנועה יוצאת תשתמש בנתיבים עומאניים. מבנה זה, למרות שנועד להקל על הסחר, ממסד למעשה דרגת פיקוח ימי איראני גבוהה יותר מזו שהייתה קיימת לפני ההסלמה הנוכחית. דיווחים מצביעים גם על הכללת "דמי שירות" שייגבו על ידי טהראן ומסקט לכיסוי עלויות ביטחוניות וסביבתיות.

הקשר אסטרטגי ומכשולים

בעוד שהטיוטה הטכנית הושלמה, יישומה נותר תלוי באישור פוליטי פנימי בטהראן. דיווחים מסוכנות הידיעות AP ומקורות נוספים מצביעים על כך שלמרות שצוותי המשא ומתן סיכמו את הנוסח, החתימה הסופית של המנהיג העליון עלי חמינאי והמועצה העליונה לביטחון לאומי טרם התקבלה. מכשול פנימי זה משקף את הרגישות האסטרטגית של נתיב המים בדוקטרינת הביטחון הלאומי של איראן ואת השפעתם המתמשכת של משמרות המהפכה, שדרשו בעבר ערבויות ספציפיות נגד תקיפות עתידיות והסרת סנקציות הנפט.

מבט קדימה ליציבות האזורית

עבור ישראל והקהילה הבינלאומית, פתיחת המצר מחדש מייצגת צעד משמעותי של דה-אסקלציה, אם כי נותרו חששות בנוגע לקביעות ההסדר ורמת השליטה המוענקת לרפובליקה האסלאמית. חלון הזמנים של 60 הימים נתפס באופן נרחב כתקופת רגיעה שעשויה לשמש מבוא למעורבות דיפלומטית רחבה יותר, כולל חידוש פוטנציאלי של שיחות הגרעין בין וושינגטון לטהראן. הימים הקרובים יהיו מכריעים בקביעה האם המנהיג העליון יעניק את האישור הנדרש למעבר מטיוטה דיפלומטית למסדרון ימי פעיל.