עראקצ׳י מפרט: ניהול מצר הורמוז לאחר המלחמה — תוכנית משותפת עם עומאן לגביית תשלומים

דוקטרינה ימית חדשה

בסדרת הצהרות שפורסמו בכלי תקשורת המזוהים עם המשטר באיראן, הציג שר החוץ עבאס עראקצ׳י חזון למצר הורמוז המאתגר את הנורמות הבין-לאומיות ארוכות השנים בנוגע לחופש הניווט. עראקצ׳י טען כי המצר נמצא תחת ריבונותן הבלעדית של איראן ועומאן, והצהיר כי אין בו נתיב מים בין-לאומי. עמדה זו מהווה עליית מדרגה משמעותית בתביעות המנהליות של טהראן על נקודת החנק, שדרכה עוברת כחמישית מצריכת הנפט העולמית.

עראקצ׳י הדגיש כי במשך שנים סיפקו איראן ועומאן שירותי ביטחון ותפעול לכלי שיט ללא תשלום. "עתיד ניהול מצר הורמוז לא יהיה כפי שהיה בעבר", הצהיר עראקצ׳י, והוסיף כי שתי המדינות קיימו "התייעצויות פוריות מאוד" כדי לעגן מערכת חדשה המבוססת על גביית תשלומים. התפתחות זו מגיעה בהמשך לדיווחים מתחילת יוני 2026, לפיהם סוכנויות איראניות הציעו כי התשלומים עשויים להגיע לעד 2 מיליון דולר לכלי שיט, שייגבו לעיתים באמצעות מטבעות דיגיטליים או עסקאות חליפין.

הקשר אסטרטגי ויישור קו אזורי

תזמון הודעתו של עראקצ׳י קשור קשר הדוק לשינויים הגיאופוליטיים הרחבים באזור. בעוד העימות בין איראן, ישראל וארצות הברית עובר מחילופי מהלומות קינטיים לעבר דיפלומטיה בסיכון גבוה, טהראן מבקשת למסד את המינוף שלה על שוקי האנרגיה העולמיים. באמצעות שיתוף עומאן בהצהרה משותפת, איראן שואפת להעניק כסות של לגיטימציה אזורית למאמציה להפיק רווח כלכלי ולפקח על המצר.

גם לדינמיקה הפנימית באיראן יש תפקיד. עראקצ׳י זקף לזכות ה״עמדות הנחרצות" של משרד החוץ ומפקדת ח׳אתם אל־אנביאא — התאגיד הכלכלי והצבאי רב-העוצמה של משמרות המהפכה — את מה שתיאר כ״נסיגת האויב". הדבר מרמז כי המעבר למערכת אגרות נתפס בטהראן לא רק כצורך כלכלי, אלא כניצחון אסטרטגי בעימות המתמשך עם המערב.

ניתוח: ריבונות מול משפט בין-לאומי

מנקודת מבט אנליטית, טענתו של עראקצ׳י כי מצר הורמוז אינו נתיב מים בין-לאומי עומדת בסתירה ישירה לאמנת האו״ם בדבר משפט הים (UNCLOS), הקובעת את הזכות ל״מעבר במעבר" (transit passage) במצרים המשמשים לניווט בין-לאומי. אף שאיראן חתמה על האמנה אך לא אישררה אותה, היא מחויבת בדרך כלל למשפט הבין-לאומי המנהגי. על ידי הצהרה על ריבונות משותפת עם עומאן, טהראן מנסה להגדיר מחדש את המעמד המשפטי של המצר כדי להצדיק תקנות מגבילות ותשלומים חובה.

עם זאת, נותר לראות עד כמה עומאן — מתווכת מסורתית בעלת קשרים הדוקים עם המערב — תתמוך פומבית בתוכנית זו. בעוד עראקצ׳י מדבר על "הצהרה משותפת", מידת שיתוף הפעולה של מסקט באכיפת מערכת אגרות שעלולה לגרור סנקציות בין-לאומיות נותרה נעלם קריטי. משרד האוצר האמריקני הזהיר בעבר כי תשלומים כאלה מהווים "מערכת דמי מעבר" שעלולה לעמוד בפני עונשים חמורים.

מבט לעתיד הספנות העולמית

המעבר ממצור צבאי ל״עמדת תשלום" מנהלית מייצג שינוי מתוחכם באסטרטגיה האיראנית. עבור ישראל ובעלות בריתה, מיסוד השליטה האיראנית במצר מהווה איום ארוך טווח על הביטחון הימי והיציבות הכלכלית. אם תיושם, התוכנית תאלץ חברות ספנות בין-לאומיות לבחור בין תשלום לטהראן — תוך הפרה אפשרית של סנקציות — לבין חיפוש נתיבים חלופיים ויקרים יותר. ההצהרה המשותפת הצפויה עם עומאן תהיה האינדיקטור המרכזי לשאלה האם חזון זה יהפוך למציאות תפעולית או יישאר ככלי של לחץ דיפלומטי איראני.