הדלפת בלומברג: מזכר ההבנות בין ארה״ב לאיראן מטיל את עיקר הוויתורים על וושינגטון

מסגרת ההסכם המתגבש

על פי חומרים שנבחנו על ידי מערכת The Zioneer, המזכר שהדליפה בלומברג משרטט הסכם חד-צדדי בין ממשל ביידן לרפובליקה האסלאמית. תחת התנאים המדווחים, התחייבויותיה העיקריות של איראן מוגבלות לפתיחה מחדש של מצר הורמוז — נתיב שיט אסטרטגי שבו חסמה את המעבר לאחרונה — והצהרה בעל-פה שלעולם לא תייצר נשק גרעיני. אנליסטים מציינים כי הצהרה זו עולה בקנה אחד עם הרטוריקה הציבורית ארוכת השנים של טהראן ואינה מציעה מנגנוני פיקוח חדשים מעבר למסגרות הקיימות.

ויתורים אמריקניים נרחבים

בניגוד להתחייבויות האיראניות המצומצמות, ארצות הברית הסכימה על פי הדיווח לרשימה גורפת של דרישות. אלו כוללות את הסרת כל הסנקציות הכלכליות, ביטול המצור הימי והקמת קרן שיקום לאיראן בהיקף של 300 מיליארד דולר. יתרה מכך, המזכר מצביע על כך שוושינגטון תעניק פטורים מיידיים לייצוא נפט איראני ותפעל לשחרור כספים מוקפאים ברחבי העולם.

השלכות אזוריות וישראל

מרכיב קריטי במזכר ההבנות המודלף נוגע לעימות בלבנון. המסמך מרמז כי ארה״ב מתחייבת לסיום המלחמה בלבנון, מה שיכלול התחייבות שתינתן בשמה של ישראל. זאת בהמשך לדיווחים קודמים על חלון זמן של "הפסקת אש ל-60 יום" ומסגרת "הסכם איסלמבאד" שעליהם דיווחנו בעבר. ההסכם יבקש גם אישור רשמי ממועצת הביטחון של האו״ם כדי לבסס את מעמדו הבינלאומי.

ניתוח: שינוי במאזן הכוחות

תנאי ההסכם מרמזים כי איראן הצליחה לנצל את הלחץ שהפעילה על נתיבי השיט העולמיים במצר הורמוז כדי להשיג רווחים פיננסיים ודיפלומטיים משמעותיים. בעוד שארה״ב מבטיחה רגיעה זמנית בעימות הימי, המחיר האסטרטגי לטווח ארוך כולל את פירוק ארכיטקטורת הסנקציות של "לחץ מקסימלי" והזרמת הון מסיבית לקופה האיראנית, עם הגבלות מוחשיות מועטות בלבד על תשתית הגרעין של טהראן או על פעילות שלוחותיה באזור.