בית הדין הפלילי הבינלאומי
בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) הוא טריבונל קבוע בהאג שהוקם כדי להעמיד לדין יחידים בגין רצח עם, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. בשנת 2026 נקלע המוסד לתקופה של חוסר יציבות חריף בעקבות הדחת התובע הראשי שלו ודחייה רשמית של סמכותו על ידי ארצות הברית.
בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) פועל כערכאה של מוצא אחרון, שנועדה להתערב רק כאשר מערכות משפט לאומיות אינן רוצות או אינן מסוגלות להעמיד לדין בגין פשעים בינלאומיים חמורים. בעוד שהוא טוען למנדט גלובלי, סמכותו מוגבלת למדינות שאשררו את אמנת רומא. ישראל וארצות הברית אינן חברות בבית הדין, עובדה שהובילה לחיכוך דיפלומטי ומשפטי חוזר ונשנה, במיוחד סביב ניסיונות המוסד לחקור מדינות דמוקרטיות בעלות מערכת משפט עצמאית וחזקה.
באמצע שנת 2026, עמד ה-ICC בפני משבר פנימי חסר תקדים סביב התובע הראשי שלו, כרים חאן. בעקבות חקירה שנמשכה 18 חודשים בנוגע להאשמות על התנהגות מינית בלתי הולמת עם כפיפה, הגוף המנהל של בית הדין השעה ולאחר מכן הדיח רשמית את חאן. התפתחות זו התרחשה זמן קצר לאחר שחאן ביקש להוציא צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט, מה שעורר האשמות מצד מבקרים בישראל ובעולם כי פעולות התובע היו ניסיון פוליטי להסיט את תשומת הלב מסיבוכיו המשפטיים האישיים.
במקביל, יחסי בית הדין עם ארצות הברית הגיעו לשפל היסטורי. ביולי 2026, התובע הכללי של ארה״ב, טוד בלאנש, שלח הודעה רשמית לנשיאת ה-ICC טומוקו אקאנה, ובה הצהיר כי ארה״ב דוחה לחלוטין את סמכות בית הדין על אזרחים אמריקנים ותסרב לכל שיתוף פעולה עם הליכיו. צעד זה הגיע בין היתר בתגובה לניסיונות משפטיים של שופטי ה-ICC לבטל סנקציות שהטיל עליהם הממשל האמריקני. עבור ישראל, ה-ICC נותר חזית מרכזית במאבק ה׳לוחמה המשפטית' (Lawfare), שבו גורמים עוינים עושים שימוש בפורומים משפטיים בינלאומיים כדי לערער על לגיטימיות הפעילות הביטחונית של ישראל ומימוש זכותה הריבונית להגנה עצמית.