קוריאה הצפונית
קוריאה הצפונית היא מדינה טוטליטרית מצוידת בנשק גרעיני בחצי האי הקוריאני, בשלטון קים ג׳ונג און מתוך שושלת קים. תוכניות הנשק המואצות שלה, הקשרים המתהדקים עם רוסיה וסין, והסירוב הנחרץ לנהל משא ומתן על ארסנל הגרעין שלה הופכים אותה לגורם מתמשך של חרדה גלובלית בנושא אי-הפצת נשק — עם השלכות עקיפות על הסביבה האסטרטגית של ישראל.
קוריאה הצפונית — רשמית הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה — היא מדינה טוטליטרית תורשתית השולטת בחלק הצפוני של חצי האי הקוריאני מאז 1948. תחת שלטונו של קים ג׳ונג און, שליט הדור השלישי בשושלת קים, הפך הנשק הגרעיני לאבן הפינה של הזהות הלאומית ודוקטרינת הביטחון של המשטר. פיונגיאנג ביצעה שישה ניסויים גרעיניים ופיתחה טילים בליסטיים בין-יבשתיים המסוגלים להגיע לארצות הברית, תוך הצהרה חוזרת ונשנית שפירוז גרעיני אינו על הפרק.
ביוני 2026 הצהירה קים יו ג׳ונג — אחותו של קים ג׳ונג און ואחת הדמויות החזקות ביותר במשטר — כי תוכנית הנשק הגרעיני של קוריאה הצפונית "אינה ניתנת למשא ומתן לחלוטין". ההצהרה הגיעה לקראת ביקורו הצפוי של נשיא סין שי ג׳ינפינג, ביקורו הראשון בפיונגיאנג מזה כמעט שבע שנים. העיתוי משמעותי: בייג׳ינג שימשה היסטורית כעורק החמצן הכלכלי העיקרי של פיונגיאנג ומגינה הדיפלומטי, אך סין גם תמכה בעקרון בהחלטות מועצת הביטחון של האו״ם הדורשות פירוז גרעיני צפון-קוריאני. ההצהרה המקדימה של קים יו ג׳ונג מאותתת כי פיונגיאנג מתכוונת להשתמש בפסגה כדי לגבש את מעמדה הגרעיני, לא לסחור בו.
הרלוונטיות האסטרטגית של קוריאה הצפונית חורגת הרבה מעבר לחצי האי הקוריאני. המשטר העמיק את שיתוף הפעולה הצבאי עם רוסיה, לפי הדיווחים סיפק פגזי ארטילריה וטילים בליסטיים לשימוש במלחמה באוקראינה — התפתחות שהדאיגה מנתחי ביטחון מערביים וישראלים כאחד. קשר נשק זה העניק לפיונגיאנג מטבע קשה, משוב מהשדה, ומידה של כיסוי דיפלומטי רוסי.
עבור ישראל, תוכניות הנשק של קוריאה הצפונית חשובות במספר דרכים עקיפות אך מוחשיות. קוריאה הצפונית שימשה היסטורית כצומת הפצה: טכנולוגיית הטילים הבליסטיים שלה הגיעה לאיראן ולסוריה, ומומחיותה הגרעינית נקשרה לכור אל-כיבר שישראל הרסה בסוריה ב-2007. כל נורמליזציה נוספת של מעמדה הגרעיני של קוריאה הצפונית מחלישה את ארכיטקטורת אי-ההפצה שישראל נשענת עליה בטיעוניה נגד שאיפות גרעיניות איראניות ואזוריות אחרות.