איראן: תנאי להסכם סיום המלחמה – הכללת לבנון

האולטימטום האיראני

שר החוץ האיראני, עבאס עראקצ׳י, הבהיר את הקווים האדומים האסטרטגיים של טהראן בנוגע למשא ומתן המתנהל בימים אלו. לפי עראקצ׳י, המסגרת המתגבשת – המכונה בדיווחים אזוריים "הסכם איסלאמבאד" – בנויה משני שלבים: חתימה ראשונית על מזכר הבנות (MOU) ולאחריה משא ומתן להסדר קבע. נדבך מרכזי במסגרת זו, מנקודת המבט האיראנית, הוא הפסקת הלחימה בכל החזיתות, בדגש מיוחד על לבנון. עראקצ׳י הצהיר במפורש כי מזכר ההבנות חייב להוביל ל״נסיגת ישראל מהאזורים שבשליטתה בדרום לבנון".

הקשר אסטרטגיית "טבעת האש"

דרישה זו עולה בקנה אחד עם דוקטרינת "איחוד הזירות" ארוכת השנים של איראן, השואפת לקשור בין ביטחון שלוחיה – ובראשם חזבאללה – לכל הסדר אזורי רחב יותר. על ידי התניית ההסכם בלבנון, טהראן מבקשת לשמר את מעמדו של חזבאללה ולבטל את ההישגים הצבאיים של ישראל במהלך התמרון הקרקעי האחרון. זאת לאחר תקופה של חילופי מהלומות ישירים בין ישראל, ארה״ב ואיראן ביוני 2024, שעברו מאז לשלב דיפלומטי בתיווך גורמים אזוריים כמו פקיסטן.

ניתוח מזכר ההבנות המוצע

המסמך בן 14 הסעיפים שתיאר עראקצ׳י מכסה לדבריו יותר מאשר רק את הלחימה המיידית. הוא כולל התחייבויות הדדיות להימנע משימוש בכוח, כיבוד הריבונות ומנגנונים לשחרור כספים איראניים מוקפאים. ראוי לציין כי עראקצ׳י טען שסוגיית הגרעין והסנקציות יידונו רק 60 יום לאחר החתימה הראשונית, מה שמעיד על כך שהעדיפות המיידית היא הפסקת אש אזורית. עם זאת, הוא זיהה את ישראל כ״אויבת של ההסכם הזה", איתות לכך שדרישות הביטחון של ירושלים – כמו פירוק קבוע של תשתיות חזבאללה סמוך לגבול – נותרות נקודת מחלוקת מרכזית שההצעה האיראנית אינה נותנת לה מענה.

מבט אסטרטגי

בעוד עראקצ׳י מציג את ההסכם כקרוב להשלמה, הפער בין הדרישות האיראניות למציאות הביטחונית הישראלית נותר רחב. ישראל עומדת בעקביות על כך שכל הסדר בלבנון חייב להבטיח שחזבאללה לא יוכל לשוב לקו המגע, דרישה העומדת בסתירה לקריאתו של עראקצ׳י לנסיגה ישראלית פשוטה. בעוד ארה״ב ממשיכה לנווט במגעים אלו, הכללת לבנון כתנאי איראני בלתי ניתן למיקוח מרמזת כי הסכם "כולל" עלול להיתקל במכשולים משמעותיים בירושלים, שם נותרים הדרגים המדיניים והביטחוניים סקפטיים כלפי כל הסכם שישיב את המצב לקדמותו בגבול הצפון.