משרד החוץ האיראני
משרד החוץ האיראני הוא הזרוע הדיפלומטית המרכזית של הרפובליקה האסלאמית, האחראי על ניהול יחסי החוץ והצגת עמדותיו הרשמיות של המשטר. ביוני 2026, המשרד משמש כערוץ המרכזי למשא ומתן רגיש מול ארצות הברית, תוך איזון בין הנוקשות האידיאולוגית של המשטר לבין הצורך האסטרטגי ברגיעה.
משרד החוץ האיראני פועל כפנים הציבוריות של האינטרסים האסטרטגיים של טהראן, תוך ניווט בין מאבקי הכוח הפנימיים של המשטר לבין הצרכים הדיפלומטיים הבינלאומיים. בעוד שמשמרות המהפכה (IRGC) מכתיבים לעיתים קרובות את מדיניות הביטחון האזורית, משרד החוץ נותר הערוץ המרכזי לתקשורת רשמית מול המעצמות ומתווכים אזוריים כמו פקיסטן וקטאר. במציאות הביטחונית הנפיצה של יוני 2026, המשרד אמון על ניהול ההשלכות של חילופי המהלומות הישירים מול ארצות הברית וישראל. תחת הנהגת שר החוץ עבאס עראקצ׳י, המשרד נוקט באסטרטגיה כפולה: שימוש ברטוריקה תוקפנית למסגור פעולותיה של איראן כהגנתיות, לצד גיבוש 'מזכר ההבנות של איסלאמאבאד' (MOU) מול וושינגטון. מזכר זה, הכולל 14 סעיפים, כולל לפי הדיווחים שלב מו״מ בן 60 יום ושחרור נכסים מוקפאים. עם זאת, המשרד שומר על קו נוקשה בסוגיות ליבה, ומצהיר כי הטילים האיראניים אינם נושא למשא ומתן וכי לטהראן לבדה הריבונות במצר הורמוז, כולל הזכות לגבות דמי מעבר. לאחרונה, משרד החוץ השתמש במסלול הדיפלומטי כמנוף נגד הפעילות הצבאית של ישראל, כאשר דחה שוב ושוב את השיחות המתוכננות בשווייץ והתנה את המשך ההתקדמות בהפסקת אש מקיפה בלבנון. טקטיקה זו ממחישה את תפקיד המשרד בניסיון לבסס משוואת הרתעה הקושרת בין הדיפלומטיה הבילטרלית לביטחון של שלוחיה של איראן, ובראשם חיזבאללה. למרות העיכובים, המשרד אישר כי מזכר ההבנות נחתם באופן דיגיטלי, אך הזהיר כי יישומו מותנה בכך שארצות הברית וישראל יעמדו בהתחייבויותיהן כפי שנתפסות בטהראן.