פיקוד המרכז האמריקני השלים גל תקיפות מדויק שני ברחבי איראן

מטרות אסטרטגיות והפעלה משולבת

על פי הודעות רשמיות של CENTCOM, גל התקיפות האחרון התמקד בתשתיות המשמשות את איראן להקרנת עוצמה ולמעקב אחר תנועות באזור. המטרות כללו מרכזי מודיעין צבאיים, רשתות תקשורת קריטיות וסוללות הגנה אווירית בכל רחבי המדינה. השתתפותם של כוחות משולבים — הכוללים את חיל הנחתים, חיל האוויר והצי — מעידה על רמת תיאום גבוהה ושימוש בחימושים מדויקים מגוונים.

ב-CENTCOM הדגישו כי אתרים אלו היו חיוניים למאמציה של איראן לאיים על כוחות ארה״ב ועל נתיבי השיט הבינלאומיים, במיוחד בסמוך למצר הורמוז האסטרטגי. השלמת הגל השני מסמנת מאמץ שיטתי לעוור ולחרש את מבני הפיקוד והשליטה האיראניים בתגובה להסלמות האחרונות. דיווחים בערוצים אזוריים אף הצביעו על כך שמפקד בסיס חיל האוויר בקרמאן חוסל במהלך ההפצצות האחרונות, אם כי מידע זה טרם אושר רשמית על ידי הפנטגון.

ההקשר של מבצע 'זעם אפי'

פעולות אלו הן חלק ממערכה אווירית אמריקאית רחבה יותר המכונה מבצע 'זעם אפי' (Operation Epic Fury). כפי שדווח בעבר ב-The Zioneer, המערכה הופעלה בעקבות סדרת הסלמות, כולל הפלת מסוק אפאצ׳י של צבא ארה״ב בתחילת יוני. מאז, עברה ארצות הברית מתגובות מקומיות לשחיקה שיטתית של נכסים צבאיים איראניים. העימות מסמן שינוי היסטורי מ׳מלחמת הצללים' שנמשכה עשורים לחילופי מהלומות קינטיים גלויים וישירים על אדמת איראן.

התקיפות הנוכחיות מוגדרות כצעדי "הגנה עצמית" שנועדו לנטרל איומים מיידיים על כוח אדם אמריקאי ועל נתיבי סחר עולמיים. באמצעות פגיעה במערכי הגנה אווירית ומעקב, ארה״ב מצמצמת בפועל את יכולתה של איראן לאכוף את תביעותיה הימיות או ליירט מבצעים נוספים של הקואליציה.

טענות סותרות ותגובה אזורית

בעוד שוושינגטון מדגישה את אופי ה״הגנה העצמית" של תקיפות אלו, המשטר האיראני טוען להצלחות משלו בתגובה. משמרות המהפכה (IRGC) הצהירו כי שיגרו מתקפות נגד בסיסי ארה״ב בכווית, בחריין וירדן. בפרט, דיווחים מכווית הצביעו על כך שמתקפת טילים וכטב״מים פגעה בנמל התעופה הבינלאומי של כווית, מה שהוביל להרוג אחד ולמספר פצועים.

עם זאת, קיים פער משמעותי בין הטענות האיראניות להערכות האמריקניות. בעוד CENTCOM מכיר באיום המתמשך, הפיקוד הכחיש בעבר מספר טענות איראניות בנוגע לפגיעה מוצלחת בכלי שיט של הצי האמריקני. המצב נותר נפיץ ביותר, כאשר שני הצדדים שומרים על כוננות שיא. עבור ישראל והאזור כולו, האופי הישיר של עימות זה מייצג שלב חדש ובלתי צפוי בביטחון המזרח התיכון.