אל-תנף
אל-תנף הוא מוצב צבאי אסטרטגי הממוקם בדרום-מזרח סוריה, בסמוך לגבולות ירדן ועיראק. הבסיס שימש לאורך שנים כצומת קריטי למבצעי ארה״ב נגד דאעש וכחיץ נגד התבססות איראנית באזור, ומעמדו הפך למוקד בעימות הקינטי של שנת 2026 בין ארצות הברית למשטר האיראני.
אל-תנף ממוקם על הכביש המהיר האסטרטגי בגדאד-דמשק, צוואר בקבוק גיאוגרפי שאפשר היסטורית לארצות הברית ולשותפיה המקומיים לנטר ולשבש את 'הגשר היבשתי' המשמש את איראן להעברת נשק וכוח אדם לחיזבאללה בלבנון ולשלוחים אחרים בסוריה. במשך שנים, הבסיס היה לב ליבו של אזור מניעת חיכוך ברדיוס של 55 קילומטרים, שתוחזק על ידי כוחות המבצעים המיוחדים של ארה״ב וצבא סוריה החופשי כדי למנוע את תחיית דאעש ולהרתיע מיליציות פרו-איראניות.
בפברואר 2026, ארצות הברית מסרה רשמית את השליטה בחיל המצב של אל-תנף לכוחות סוריים, צעד שסימן שינוי בהיערכות האזורית. עם זאת, האופי המדויק של הנוכחות האמריקאית הנותרת — בין אם מדובר בייעוץ, מודיעין או כוחות תגובה מהירה — נותר נושא להערכות ביטחוניות רבות. עמימות זו הפכה את האתר למטרה מרכזית עבור מבצעים פסיכולוגיים וקינטיים איראניים.
נכון ליולי 2026, על רקע העימות הישיר והנרחב בין וושינגטון לטהרן בעקבות קריסת מזכר הבנות 'איסלאמבאד', אל-תנף חזר לכותרות. משמרות המהפכה (IRGC) טענו לביצוע תקיפות משמעותיות נגד המתקן, תוך הצהרה על השמדת מערכות מכ״ם מתקדמות ומסוקים, וכן על אבדות בקרב כוחות אמריקאים. בעוד שטענות אלו חסרות לעיתים קרובות אימות עצמאי ונתפסות כחלק מנרטיב התגובה האיראני, הן מדגישות את חשיבותו המתמשכת של אל-תנף כסמל להשפעה מערבית וכמכשול אסטרטגי להגמוניה איראנית בלבנט. עבור ישראל, היציבות והשליטה באל-תנף חיוניות למניעת זרימה חופשית של חימוש מתקדם לגבולותיה הצפוניים.